מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי במצב הזה, בכנות

שמי אנה, אני בן שלושים ושתיים, נשוי לסרגיי כבר שבע שנים, והחיים שלנו במוסקבה זורמים בצורה חלקה, בלי הרבה רעידות. הוא מהנדס בחברה כלשהי, תמיד בנסיעות עסקים או בכדורגל עם ילדים, ואני יושב בבית, פרילנסר על עיצוב, מצייר לוגו לחברות קטנות עד שהזמן עובר לבישול וניקיון. אין עדיין צאצאים, ובכן, אנחנו מנסים, אבל איכשהו זה לא יוצא וזה לפעמים מכרסם מבפנים, אבל לא על זה. יש לנו קוטג ‘ ליד מוסקבה, ישן, עדיין מהוריו, עם גדר מכווצת ובית מרחץ שבו קורי עכביש נמצאים בפינות, אבל בקיץ אנחנו זורקים לשם כדי לנשום מחניקה עירונית. באותו סוף שבוע באוגוסט, כשהחום פשוט חנק, כמו בסאונה, סרגיי אומר פתאום: “אני, בוא נקרא לדימקו, חבר ותיק מהאוניברסיטה. הרבה זמן לא התראינו, אחרי הגירושים שלו הוא כמו אבוד, ואז קבב, בירה-נתפזר. משכתי בכתפי, ” התקשר למה שלא.” דימה היא לא זרה, היא וסרגה היו שיכורים יחד כסטודנט, ואז נפרדו בחיים, אבל תמיד דיברו בחום אחד על השני. ראיתי אותו כמה פעמים בתמונה: גבוה, מתחת למטר תשעים, עם קעקועים על אמות הידיים, כמו עוגן וכמה כתובות, אתלטי, אבל לא שאוב, כמו באולם, אלא רק בחור קשוח שמתרוצץ בבוקר או קוצץ עצים. הגירושין דחקו אותו, שמעתי מסרגיי, אשתו הלכה לאחר, והשאירה אותו עם דירה ריקה וערימת חובות. “בוא נעזור לבחור,” חשבתי אז. “זה יהיה לגמרי נרפא.”
דירות דיסקרטיות הגיעו בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום שישי, המכונית התחממה כמו תנור, ואני קפצתי ראשונה לנשום אוויר צח-ובכן, כמה טרי זה מחוץ לעיר, עם ריח של עצי אורן ועשן ממנגל השכונה. הבקתה שלנו היא שתי קומות, מעץ, עם מרפסת שבה ערסל תלוי וגינת ירק שאני מנסה להוביל, אבל בדרך כלל העשבים מנצחים. סרגיי התחיל לסחוב תיקים, אני-לפרוק, ודימה הופיע כעבור חצי שעה ב ” תשע ” שלו, חלוד, אבל עדיין בדרכים. “שלום, אנשים! הוא צעק, יצא, ומיד חיבק את סרגיי, כמו בן משפחה. סרגה, בן כמה לעזאזל!”הם טפחו אחד על השני על הגב, ואז דימה פנתה אלי,’ אניה, שמחה סוף סוף להכיר אותך באמת. סרגה התרברב שהאישה היא אש. חייכתי, הרגשתי קצת לא בנוח מתחת למבטו – הוא הביט ישר, בחום אבל גם בעניין, החליק את עיניו על דמותי, על חולצה קלה שנצמדה לחזה מהחום. “תיכנס, דים, תתיישב בחדר האורחים. ארוחת הערב בקרוב.” הוא הנהן, גרר את התרמיל שלו, ותפסתי את הריח-תערובת של בנזין מהכביש, קלן וזיעה גברית, כל כך טבעית, מעוררת אפילו, למרות שלא תכננתי לחשוב על שום דבר כזה. “לעזאזל, אניה, תתארגני,” התלבטתי נפשית. “זה חבר של בעל, לא טיפוס אקראי מהבר.”
הערב טס, כמו תמיד בארץ. הם פיזרו את המנגל בחצר, סרגיי חיטט חתיכות בשר חזיר על שיפודים, כבושים בצל ותבלינים, שריקו על גחלים, עשן נפל על עמוד. פתחנו בירה, קרה, מוקצפת, וישבנו על בולי עץ ליד האש. דימה סיפר על האקסית שלו, איך היא בגדה עם עמית, איך הוא מצא אותם במיטה, וקולו רעד, אבל הוא החזיק מעמד, התבדח: “טוב, אבל עכשיו הוא חופשי כמו הרוח. אין התחייבות.” סרגיי אמר: “בחייך, דים, תמצא אחת חדשה. אתה חתיך, נשים עפות.” הקשבתי, ערבבתי את הסלט בקערה-מלפפונים, עגבניות, ירקות-וחשבתי: בחור מסכן, אתה יכול לראות שהוא מבאס, העיניים עצובות, אבל הגוף-אוף, חזק, הידיים חזקות כשהוא הפך את השיפוד. החום היה רדום, אבל האוויר היה סמיך, היתושים זמזמו, ואני הרחקתי אותם מדי פעם, ודימה פתאום פנתה אלי, ” אניה, מה שלומך? סריגה לא מעונה בעבודות הבית?”צחקתי,’ מייסר, אבל התרגלתי. ואתה, דים, היית בארץ? אני יכול ללמד פטריות לאסוף מחר.” הוא חייך, שיניים לבנות בחשכה: “חובה. איתך-בשמחה.” סרגיי לא שם לב לסאבטקסט, או העמיד פנים שיש לי משהו בפנים-פלירטוט? או שזה נראה? אכלנו קבב, שמנוני, עסיסי, מיץ טפטף על האצבעות, ואני ליקקתי אותם בלי לחשוב איך זה נראה, ודימה התבוננה בלי לרדת. “לעזאזל,” חשבתי, ” הוא מפשיט אותי בעיניים. ואני אוהב דירות דיסקרטיות, לעזאזל. סרגיי לא הסתכל ככה הרבה זמן.

בלילה, דירות דיסקרטיות זרקו והסתובבו במיטה

סרגיי נרדם מהר כמו נהרג, נוחר כמו טרקטור, ואני שוכב, בוהה בתקרה, שם הרשת מתנדנדת מהטיוטה. החלון פתוח, הצרצרים נשפכים, הירח זורח לתוך החריץ. המחשבות מטפסות מעצמן: דימה בחדר הסמוך כנראה גם לא ישנה אחרי בירה. גופו, מיוזע מהמנגל, ידיו מחובקות שיפוד … בגידה היא לא עלינו. אבל אז למה הכוס מיילל, הפטמות קשות כמו סלעים?”סחטתי את ירכיי בניסיון להרגיע את ההתרגשות, אבל רק גרוע יותר-הלחות עלתה על התחתונים. נזכרתי איך סרגיי מתעצל במיטה לאחרונה, גומר מהר, ואני נשאר תלוי. “אולי פעם אחת … נרדמתי בבוקר, עם ראש כבד.
הבוקר היה שטוף שמש, אבל סרגיי התעורר מהבודון-הבירה הרגישה את עצמה. “הראש נסדק,” הוא נאנח ושפשף את הרקות. – דים, בוא נתקן את הגדר, הלוחות נפלו אחרי החורף. ואז הרוח תפוצץ.” דימה, טרי כמו מלפפון, הנהן: “אין בזאר, אחי. אני מיד.” הם הלכו לחצר עם כלים-פטיש, מסמרים, מסור-דופקים, מקללים בשקט כשהלוח לא מטפס. טרחתי בבית: בישלתי קפה, טיגנתי ביצים מקושקשות, אבל אחרי שעה סרגיי עף פנימה: “אני, לעזאזל, שכחתי לקנות את הצבע אתמול. ואין מסמרים רגילים. אני אלך לעיר, לחוזמאג. אני אשאיר את דים, הוא יעזור לך, אם משהו בעבודות הבית.” מצמצתי, ” אתה מהיר?”- “שלוש שעות לכל היותר. אל תשתעמם, נשיקה.” ונסע במכונית והשאיר דירות דיסקרטיות על הכביש. יצאתי למרפסת, שם ישב דימה על המדרגות, שותה מים מהבקבוק, החולצה פתוחה, החזה שעיר, הזיעה זוהרת. “דים, אתה רוצה קפה? טרי.” הוא הרים את מבטו, חייך: “אני רוצה, אניה. ואתה, למען האמת.” בדיחה? אבל העיניים רציניות. “היכנס למטבח,” אמרתי, מנסה לא לרעוד את קולי.
נכנסנו, מזגתי לו ספל, ישבתי מולו. השקט מביך, רק השעון מתקתק. “סרגיי בקרוב?”הוא שאל, שותה. “לא, כמה שעות. הבית ריק”. הוא קם, התקרב, יד על גב הכיסא: “אתה מתוח, אן. בגללי?”הסתכלתי למעלה,’ לא … ו… אני מחבב אותך, דים. אבל זה לא בסדר.” הוא התכופף, נשימתו חמה: “ואם אף אחד לא יידע? אני הולך כמו זומבי אחרי הגירושים. אתה כמו לגימה של מים.” שפתיו כיסו את שלי, נשיקה מלוחה מזיעה, לשונו פרצה פנימה, ואני עניתי סביב צווארי. “לעזאזל,” עבר בראש, ” זו בגידה, אבל כל כך גבוה, הגוף בוער.” הוא הצמיד אותי לשולחן, ידיו מתחת לחולצתו, סחט את שדיו, הפטמות כאבו מהתרגשות. “אניה, את כל כך לוהטת, הציצים מושלמים,” הוא לחש ונשך את צווארו. משכתי את המכנסיים הקצרים שלו למטה, הזין נפל החוצה-עבה, קשה, הוורידים התנפחו, הראש סגול, עם טיפת שומן. “וואו,” חשבתי, ” לסרגיי יש פחות, ולא כל כך גמיש.” כרעתי על ברכיי, לקחתי את זה לפה, עטפתי את שפתיי, התחלתי למצוץ לאט, עם הלשון שלי על תא המטען. דימה גנחה, ” אה כן מותק, תמצוץ את הזין שלי עמוק יותר. אתה אדון.” הרוק זרם, נחנקתי, אבל המשכתי, יד על הביצים, מעסה. הוא זיין את פיו כשהוא אוחז בשערו, ” לעזאזל, כמה טוב, אני אגמור בקרוב.” אבל עצרתי, ” לא כאן. באמבטיה, שקט שם.”
התגנבנו לחצר, לבית המרחץ-הדלת חרקה, בפנים חשכה למחצה, ריח העץ והרטיבות. התפשטתי במהירות, החצאית נפלה, התחתונים שלי היו רטובים. דימה גנב הכל, הזין בולט. “עזור לי, אן,” הוא אמר בצרידות. “אני אעזור לך.” הוא הניח אותי על הספסל, פרש את רגליו, לשונו בכוס-ליקק את הדגדגן, אצבעות בפנים, התפתלתי, ” דים, כן, ככה, ללקק את הכוס שלי.” היא גמרה במהירות, רעדה, מיץ ניתז על פניו. ואז לקחתי את זה שוב לפה, הפעם בשקיקה, בולע עד גרונו, הוא נאנח, ” את זונה, אניה, אבל הזונה שלי.” קם, הפך אותי לסרטן: “אני רוצה בך.” נכנס לכוס בפתאומיות, הזין נמתח, הצלפות הדהדו. “תזיין אותי חזק יותר!”צעקתי, מגרדת את העץ. הוא חבט, הזיעה טפטפה על גבו, גמרתי שוב, השרירים התכווצו סביבו. “עכשיו אנאלי,” לחש. “אני רוצה את התחת שלך.” קפאתי, ” גריז … הוא ירק על ראשו, על אצבעותיו, מותח את פי הטבעת, נכנס לאט. הכאב נשרף, אבל אז-אושר, מלא מתמיד. “כן, דים, תזיין את התחת, עמוק יותר!”הוא האיץ, הביצים דופקות על העור, משכתי את הדגדגן שלי, גמרתי בפעם השלישית. “גומר!”הוא צעק, הזרע זרם לאנאלי, חם, דביק, זורם על הירכיים.
וואו, ” נשפתי והרגשתי את הזרע בפנים, הסיפוק נשפך בחום. “את מדהימה, אן. תודה על העזרה, ” אמר ונשק. האשמה נשמעה: “סרגיי …” אבל דימה:”אף אחד לא יידע”. כשסרגיי חזר, כבר תיקנו הכל-גדר, מדפים-והתנהגנו באופן טבעי, התבדחנו בארוחת הצהריים. אבל בערב, כשבעלה נרדם, דימה התגנב אלי. “שוב?”הוא לחש. הנהנתי. בחושך, שקט: לקחתי את הפה שלי, מצצתי בעצלתיים, הוא ליקק אותי בתיאבון, ואז אנאלי שוב, גומר על הגב, זרע זורם בזרמים חמים. יצאנו בבוקר. דימה כתב אחר כך:”תודה על הקוטג’.” ואני חייכתי, נזכרתי בטעם הזין שלו.
אבל תן לי לפרט יותר, כי זה לא סתם נגמר לי בראש. אחרי אותו לילה באמבטיה, כששכבנו, מיוזעים ומותשים, דימה ליטפה את הגב שלי, אצבעות מחליקות על הישבן שלי, שם עוד נשרפו מהאנאלי. “אניה, את לא מתחרטת?”הוא שאל בשקט, קול צרוד בגניחות. הסתובבתי, הסתכלתי בעיניו-חומות, עם ניצוצות באפלולית האמבט. “מצטער? לא, דים. זה היה … הכרחי. סרגיי אוהב אותי, אבל במיטה הוא כמו רובוט, מהיר וללא נשמה. ואתה … גרמת לי להרגיש אישה, זונה מבוקשת.” הוא צחק ברכות, ” זונה? את אלילה. התחת שלך-צר, חם, בהצטיינות בו-כמו פרס.” הסמקתי, אבל בפנים הבזיק שוב, ” גמרת כל כך הרבה, מרגיש את זה זורם.” הוא הכניס את אצבעו, נמרח, ” אתה רוצה עוד?”אבל שמענו את המכונית – סרגיי נוסע. קפצתי פנימה, התלבשתי בחיפזון, ניגבתי את הזרע במפית שהוסתרה באמבטיה.
ארוחת הצהריים עברה בעצבנות. סרגיי: “משהו שניכם אדומים, חום?”דימה:” כן, הם תיקנו את הגדר, הם הזיעו.” הנהנתי, אכלתי סלט, אבל חשבתי, ” לעזאזל, הזרע של דימה עדיין בתחת, וזה מרגש.” אחרי ארוחת הצהריים, סרגיי הציע בירה על המרפסת, אבל דימה אמר: “אני אלך לטייל, לסוק”. סרגיי: “לך, ואני אנמנם.” נשארתי לשטוף את הכלים, אבל הלב שלי הלם-האם אני מחכה? כשסרגיי נחטף בערסל, דימה חזר: “אניה …” הלכנו לבית, לחדר השינה. הדלת נסגרה בשקט. “תתפשט,” הוא אמר, והקשבתי, הורדתי את השמלה, ישבתי על המיטה, פרשתי את רגלי. הוא עמד מולי, הזין כבר קשה: “בפה כמו בבוקר.” לקחתי, ליקקתי דירות דיסקרטיות, מצצתי ביצים, ואז בלעתי, נחנקתי, אבל גבוה. “כן, תמצצי, כלבה, הפה שלך מדהים.” הוא זיין את הפנים, רוק מטפטף על הציצים. ואז הוא הניח אותו על גבו, נכנס לכוס: “הכל רטוב”. דופק לאט, מתנשק, לוחש, ” אני אוהב את הגניחות שלך.” סיימתי לסחוט אותו, ציפורניים מאחור. “עכשיו בתחת,” אמרתי לעצמי, הסתובבתי. הוא מרוח ברוק, נכנס-כאב, ואז אקסטזה. “תזיין לי את התחת, דימה, חזק יותר!”הוא נהם, האיץ, וגמר פנימה שוב, הזרע מילא אנאלי, דלף על הסדין. “אתה שלי,” אמר ונשק. הנהנתי, הרגשתי מלאה, שמחה בחטא.
בבוקר, בארוחת הבוקר, סרגיי לא חשד בדבר: “דים, תודה על העזרה. בוא שוב.” דימה חייכה אלי, ” חובה. אניה היא מארחת נהדרת.” חשבתי,”אם הוא היה יודע איזו עזרה.” בדרך הביתה שתקתי, אבל בפנים סערה-בגידה בוערת, אבל גם מזמינה. דימה כתב בערב, ” זרע בתחת שלך הוא הסוד שלנו. אני רוצה עוד.” ואני עניתי, “בוא לקוטג’ בשבוע הבא.” ההנאה גברה על האשמה.